החוק קובע כי סוד מסחרי הינו מידע מידע עסקי מכל סוג, שאינו נחלת הכלל, ושאינו ניתן לגילוי בנקל ע"י אחרים.
בעליו של סוד מסחרי יכול לשמור על היתרון שלו כבעל הסוד, כל זמן שהמידע הסודי שלו לא דלף והגיע לידיעת אחרים.
כך, לדוגמה, סיפורו של הסוד המסחרי של חברת "קוקה-קולה" - הנוסחה הסודית לייצור המשקה התוסס. לפי סיפור זה ידועה הנוסחה הסודית של חברת קוקה קולה רק למספר קטן ביותר של מנהליה, ופרט להם לא נחשפה הנוסחה לאחרים. על מנת למנוע אבדן גמור ומחלט של הסוד אסרה עליהם החברה לטוס או להמצא במקומות מסוכנים ביחד, כדי שסודם לא יאבד במקרה של אסון.
אמנם קמו לחברת "קוקה-קולה" מתחרים רבים, אך נטען כי מעולם לא הצליח אף מתחרה לייצר משקה הזהה בטעמו לטעם המקורי של "קוקה-קולה".
ברם מרגע שמתגלה הסוד אין בעליו יכול יותר למנוע את הפצתו ואת השימוש בו, אלא במקרים מוגבלים ביותר (למשל במקרה של גזל סוד מסחרי - ראה הסבר על עוולות מסחריות).
כלומר ערכו של סוד מסחרי מתפוגג (נמוג, נגוז...) ברגע שהוא נחשף, שכן אז מאבד בעליו את היתרון שהיה לו לפני כן, ומתחריו עלולים לנצל את המידע שהתגלה לטובתם, למגינת ליבו של בעל הסוד המסחרי (לשעבר...).
ברישום פטנט, לעומת זאת, חייב הממציא לגלות ברבים את המצאתו (בקשת הפטנט מתפרסמת ברוב המקרים עוד לפני שהפטנט נרשם), כתנאי מתנאי רישום הפטנט.
ואולם, עם רישום הפטנט הופך בעליו לבעל הזכות המשפטית למנוע מאחרים את ניצול המצאתו, והחוק מקנה לו כלים משפטיים לממש את זכותו זו.
זכותו של בעל הפטנט מוגבלת למשך תקופה המסתיימת בחלוף 20 שנה מיום הגשת בקשת הפטנט שלו, ואילו סוד מסחרי אינו מוגבל בזמן, אך כפוף ליכולתו של בעליו לשמור עליו מפני חשיפה וגילוי. צריך גם לזכור כי עם התפתחות הטכנולוגיות הנוגעות לאנליזה של חומרים ומוצרים, והפעלת שיטות של "הנדסה לאחור" (Reverse Engineering), היכולת לשמור מידע טכנולוגי בסוד הולכת ופוחתת. יצויין גם כי שימוש בטכניקות של "הנדסה לאחור" אינו נחשב כמעשה אסור מבחינה חוקית, ואף הותר מפורשות בחוק "עוולות מסחריות".
יש מקום לציין כי לא כל ענין הניתן להשמר כסוד מסחרי יכול להרשם כפטנט (ראה הסבר אודות מה כשיר לרישום כפטנט, בנושא "פטנטים").
